08׀ ורד פלדמן לה, ורק לאחר מכן אוכל לצלול אל תוך עולמה הפנימי . את קריירת המשחק שלי התחלתי דווקא בטלוויזיה, בסדרה "האלופה", שמהר מאוד הפכה לסדרת הדגל של הוט . אף שאהבתי מאוד את המצלמה ( ואני אוהבת גם היום ) , חיכיתי כבר אז להגשים את החלום הכי גדול שלי — לשחק על במת התיאטרון . ואכן זכיתי להגשים את החלום הזה ולשחק על במת התיאטרון הלאומי הבימה . אך העמידה ערב ערב על הבמה, עם אותו הטקסט ואותה התפאורה, גרמו לי להבין שבסופו של דבר, למרות אור הזרקורים ומחיאות הכפיים, הדבר שממנו אני הכי נהנית הוא שלב החזרות . כשחקנית, תמיד חיפשתי באופן אינטואיטיבי מהו אופן ההתנהגות של הדמות שאותה אני אמורה לגלם . איך היא נעה והולכת ? באיזה קצב היא זזה ומדברת ? מה חתך הדיבור שלה ? מה היא לובשת ? ואפילו — איזה אביזרים היא נושאת ( ככל הנראה ) בתיק שלה ? לפעמים אפילו דמיינתי לעצמי מה הבושם האהוב עליה . נכון, גם לי זה הרגיש קצת מוגזם, ובכל זאת גם זה היה חלק מעבודת ההכנה שעשיתי ומההנאה שספגתי מתהליך העבודה על בניית דמות . פעם אחת, כשגילמתי בהבימה את דמותה של אסטה ממחזהו של הנריק איבסן, "איולף הקטן", ביקשתי מהמלבישה ...
אל הספר