האלה היה עצירת הפסד . אם הפסדתי סכום מסוים, פרשתי מהמשחק . זה היה חשוב במיוחד בתחילת הקריירה שלי, כי לשחקנים מתחילים קשה במיוחד לקבוע מתי הם מפסידים כי הם משחקים גרוע ומתי הם סובלים ממזל רע . ( מימוש רווחים הוא חסר משמעות בפוקר ולכן לא השתמשתי בכלי הזה . ) גם אחרי שהפכתי למקצוענית, המשכתי להקפיד על קריטריון של עצירת הפסד . גם שחקני פוקר מהדרג הבכיר מגלים שיקול דעת גרוע יותר בנוגע להחלטה לפרוש כשהם בעיצומו של המשחק ובלהט הרגע, ובעיקר אם הם בלהט הרגע ומופסדים . לכן, אפילו אחרי שצברתי ניסיון ורכשתי יכולת משופרת להבין את איכות המשחק שלי ואת התנודות ההפכפכות של המזל, המשכתי להציב מראש גבולות להפסדים שאצבור בטרם אפרוש . התברר לי גם שאני משחקת טוב יותר במפגשים שאורכם שש עד שמונה שעות לכל היותר, ולכן התחייבתי לקום מהשולחן אחרי ששיחקתי פרק זמן כזה . הודות למודעות המוגברת שלי לחשיבותם של תנאי המשחק, התחייבתי גם לפרוש אם איכות המשתתפים במשחק השתנתה במידה דרסטית לרעתי, למשל אם חלק מהשחקנים עזבו את השולחן ושחקנים טובים יותר תפסו את מקומם . הקריטריונים הללו לסיום עזרו לי להשתפר בפרישה ממשחקים . אבל ...
אל הספר