הפיג'מות של המטופלים ומתחילים בבדיקה אפילו בלי לומר שלום לאנשים במיטה . הם לא יצרו קשר, לא שאלו שאלות ‑ אפילו לא "מה שלומך היום ? " ‑ ולא נראה שהיו קשובים למישהו מלבד לרופאים אחרים . ובמקרה של המטופלים החולים ביותר, כשלרופאים לא היו פתרונות, הם נעלמו ונטשו אנשים שהיו להם חיים וחוויות ומשפחות בדומה להם עצמם, בלי מילת פרידה . את זה השאירו לאחיות . לאחר מה שעברתי בלונדון, אני דווקא ידעתי איך המטופלים מרגישים . לכן החלטתי לעסוק בפסיכיאטריה . סירבתי לעסוק בתחום שבו לא יהיה לי זמן להאזין . המוח, בעצם כל מערכת העצבים האנושית שהמוח הוא חלק ממנה, רעב לקשר . המשוב שאנחנו מקבלים משיחה, משאלות כנות, אומר לנו שמקבלים אותנו ושאנחנו שייכים . כשאנחנו לא מקבלים את הוויטמין החברתי החיוני הזה, אנחנו גוזלים מהמסלולים העצביים את החומרים המזינים שהם צריכים . אנחנו חולים עוד יותר . חדות המחשבה שלנו דועכת . הדיכאון מזדחל פנימה ותוקף את המערכת שלנו . הנטישה של הרופאים ומערכת התמיכה החברתית שלנו מלמדת אותנו לנטוש את עצמנו . בשל כך פתחתי את מרפאת מצב הרוח וההורמונים לנשים באוניברסיטת קליפורניה שבסן פרנסיסקו ( UC...
אל הספר