352 מוטי זעירא בת הלוויה המרכזית לטיפוליה היתה דווקא אילאיל . זו היתה תקופה לחוצה במיוחד עבורה, כיוון שנמצאה בשנת הלימודים האחרונה באוניברסיטה, וביימה את פרויקט הגמר שלה — המחזה "רצח" של חנוך לוין . לטיפולים הממושכים הביאה "שיעורי בית", על מנת להעביר לשתיהן את הזמן : הן עבדו על סצנות במחזה, עיצבו, כמסופר, את העטיפה ל"פאני וגבריאל", ודיברו על כל נושא שבעולם . נאוה הגיעה מצוידת בעיתונים ובספרים, ואף ניסתה להתקדם בכתיבה ( הפיכת התסריט של "דבר על מקום הימצאם" למחזה ) , אך לא הצליחה כל כך להתרכז . היכולת שלה למצוא עניין בכל אדם ולהתיידד עם אנשים שזה עתה הכירה, הביאה לכך שרקמה תוך תקופה קצרה קשרים חמים עם צוות המחלקה . אל שתיים מהאחיות, רבקה ומרגלית, הרגישה קרבה מיוחדת . שמותיהן — רבקה, כשם אמו של נעם, ומרגלית, כשם אמה — היו עבורה הוכחה משמים שנועדו זו לזו . כך היה גם עם פרופ' נאוה אפשטיין, חוקרת סרטן בכירה במחלקה . "נפגשנו, ומיד נוצר בינינו קליק", סיפרה נאוה אפשטיין . היא גם היתה עדה לסצנה שמוסיפה עוד תו לדמותה של נאוה : "ראיתי פעם אחת את נאוה יושבת על כיסא גלגלים, לצדה חמש אחיות ערביות, וה...
אל הספר