236 מוטי זעירא כל כך מצונזר, שלא הבנתי כלום . ואז שאלה : איך זה נשמע לך ? ואמרתי, בלי לקלוט שום דבר : זה יפה . וזה כל מה שהיתה צריכה . 3 שמישהו יגיד לה : תמשיכי" . הזדהותה של נאוה עם גיבורת הספר — ילדה בת חמש המוסתרת בבור בתקופת השואה, מורעבת ומעונה, היתה טוטאלית . היא הפסיקה לאכול, עישנה בלי הרף, וכתבה בלילות טרופי שינה . לפנות בוקר היתה מעירה את נעם, ומקריאה לו קטעים שכתבה, והוא, בעיניים עצומות למחצה, התחנן על נפשו שתניח לו לישון . למורתה וחברתה נורית כנען-קידר, כתבה : "הגבולות שלי אז נזלו, ואיבדתי לתקופת מה את החציצה בין המציאות ובין יצירי הדמיון . הם חלחלו לתוך חיי . כשאבא סטניסלב נפרד מהילדה מיררתי בבכי שבוע ולא יצאתי את פתח הבית" . ובמייל להילה גרסטל, כתבה : "אף כי אני כן מתקשרת עם העולם הנורמלי, מה שמתחולל בתוכי בזמן הכתיבה הוא בעל נוכחות של קיום ממשי . 4 כמעט על גבול פיצול אישיות" . "צחוק של עכברוש" הוא יצירה בדיונית לחלוטין, שנסמכה על כל סיפורי השואה שצברה עד כה מכל עבר . היא הרגישה צורך לתַקֵף את העמדה הספרותית הזו : "אנשים באים לעתים בטענה אל היוצר באומרם : אם צריך לזכור את ...
אל הספר