130 מוטי זעירא באותה תקופה החלה לכתוב גם סיפורים קצרים . "כל השנה האחרונה עסקתי בכתיבת ספר שעניינו סיפורים הקשורים בילדי ניצולי שואה", כתבה במאי 1982 לידידה ותיקה מימי שירותה בגלי צה"ל . אותה חברה, אגב, טענה שנאוה השתמשה באחד הסיפורים בפרטים מחייה האישיים, והיתה זו הזדמנות עבור נאוה לנסח תובנה על החיבור בין דמיון למציאות בספרות : "דרכו של יוצר הכותב פיקשן היא שהוא שואב רעיונות ודימויים מדברים שקורים בסביבתו ואצל האנשים הקרובים לו . [ . . . ] מכיוון שספרות היא דבר גמיש, וכל יוצר באשר הוא סקרן ובעל אנטנות, [ הוא ] נוטל חומרים מן החיים המקיפים אותו" . העירוב המפרה הזה בין חומרי מציאות לדמיון יצירתי ישמש אותה כל השנים בכתיבתה . היא החזיקה בכיסה דרך קבע כלי כתיבה כלשהו ופנקס קטן ( או כל נייר מזדמן אחר ) — שמא יזדמן לה סיפור טוב, או פרט מציאות כלשהו, שאולי יהיה נבט לסיפור או שיר עתידי . רגישות מיוחדת פיתחה לסיפורי השואה, ובכלל לעולם שנשאר שם . כך, למשל, חילצה מששי קשת ביטויים ופתגמים ביידיש שהכיר מאמו הפולנייה . מדיתה זיידל, חברתה מילדות, שמעה על סבתה, שהיתה גויה שהצילה את המשפחה של אמה, ואח...
אל הספר