טבנקין גרס כי התהליך ההתיישבותי הינו תוצאה של הכרח היסטורי ויכולת הגשמה של חברה נתונה . תהליך זה הוא פונקציה של תנאים וכוחות קונקרטיים, ולפיכך לא אחיד בצורותיו, בקצבו ובמסגרותיו . מכאן השוני והייחוד של התנועות הקיבוציות ושל צורות חיים שיתופיות אחרות, וכל ניסיון לכפות עליהן איחוד אדמיניסטרטיבי עלול לגרום להפסקת שליחותן וליטול מחבריהן את הטעם החלוצי של חייהם . ברל יצא מההנחה כי אחדות ההוויה והמטרה קובעות את דפוסי הארגון וההגשמה, אולם גם הוא היה מודע לכך שככל שגדלה מערכת פוליטיתחברתית ונעשית מורכבת יותר, כן גובר הצורך בליכודה הפנימי לנוכח מגמות הפיצול המתפתחות בתוכה . ברם, האם התשובה שנתן ברל הייתה התשובה היחידה האפשרית ! טבנקין הציע פתרון פדראטיבי של התנועות הקיימות, למיצוי המשותף ולשמירת המיוחד . ברל צידד באוטונומיה של יישובים במסגרת תנועה קיבוצית אחת, וטבנקין טען כי המפעל ההתיישבותי מצריך אוטונומיה של צורות חיים המלוכדות בתנועות ארציות . על פי ברל, זיקתו של חבר הקבוצה והקיבוץ למפלגתו היא אישית, וכל דעה אחרת ראה כביטוי לסכנה של ליכוד קיבוציפוליטי . טבנקין סבר שיש לחברי התנועה הקיבוצ...
אל הספר