אברהם קלוסקי

טבנקין גרס כי התהליך ההתיישבותי הינו תוצאה של הכרח היסטורי ויכולת הגשמה של חברה נתונה . תהליך זה הוא פונקציה של תנאים וכוחות קונקרטיים, ולפיכך ­ לא אחיד בצורותיו, בקצבו ובמסגרותיו . מכאן השוני והייחוד של התנועות הקיבוציות ושל צורות חיים שיתופיות אחרות, וכל ניסיון לכפות עליהן איחוד אדמיניסטרטיבי עלול לגרום להפסקת שליחותן וליטול מחבריהן את הטעם החלוצי של חייהם . ברל יצא מההנחה כי אחדות ההוויה והמטרה קובעות את דפוסי הארגון וההגשמה, אולם גם הוא היה מודע לכך שככל שגדלה מערכת פוליטית­חברתית ונעשית מורכבת יותר, כן גובר הצורך בליכודה הפנימי לנוכח מגמות הפיצול המתפתחות בתוכה . ברם, האם התשובה שנתן ברל הייתה התשובה היחידה האפשרית ! טבנקין הציע פתרון פדראטיבי של התנועות הקיימות, למיצוי המשותף ולשמירת המיוחד . ברל צידד באוטונומיה של יישובים במסגרת תנועה קיבוצית אחת, וטבנקין טען כי המפעל ההתיישבותי מצריך אוטונומיה של צורות חיים המלוכדות בתנועות ארציות . על פי ברל, זיקתו של חבר הקבוצה והקיבוץ למפלגתו היא אישית, וכל דעה אחרת ראה כביטוי לסכנה של ליכוד קיבוצי­פוליטי . טבנקין סבר שיש לחברי התנועה הקיבוצ...  אל הספר