לעתים מתעוררת התהייה, ובעקבותיה השאלה הגובלת בהתרסה ובתרעומת, על כך שרק בצד היהודי היו לבטים כה רבים בהתייחסות לשאלה הערבית . רק היהודים העלו בהתמדה תוכניות שחתרו לפתרון הסכסוך היהודיערבי, בעוד שהערבים לא התלבטו כלל ולא הציעו הצעות בכיוון הנזכר . את הצד הערבי אפיינה עמדה מונוליטית שדחתה את הזכויות הפוליטיות של היהודים על ארץישראל . התשובה לתמיהות אלה נעוצה בעובדת היותם של היהודים מיעוט חלש שעמד מול רוב ערבי שנדרש לוותר על הדומיננטיות שלו . למיעוט היהודי היו טיעונים אידיאולוגיים מופשטים, כגון : זכויות היסטוריות, זכות הגדרה עצמית, זכות להיות עם בעל טריטוריה, ועוד . מציאות זו יצרה את הפראדוכס של מיעוט קטן וחלש הדורש מהרוב החזק לוותר על מה שיש לו . אין פלא שמצב זה pan ציונים רבים נוצר פער בין ערכים אוניברסאליים לבין ערכים לאומיים יהודיים פרטיקולאריים, ומכאן ההתייחסויות, הלבטים, חיפושי הדרך והתוכניות המרובות מהצד היהודי, שבאו לגשר על פער זה . ההתייחסויות והלבטים לא היו נחלתם של כל המפלגות הציוניות, אלא אפיינו חלקים קטנים מהמרכז האזרחי, ובעיקר את תנועתהעבודה הארצישראלית . יש לקבוע, שהל...
אל הספר