259 משורר בשיא כוחו . בשירי אבני בוהו שלו יש פיקחון של קשיש שחווה את כל סבלות המאה העשרים ואת הזרות והניכור של עריה הגדולות . אלתרמן ולאה גולדברג בני ה- 23 עדיין מגששים את דרכם . שירו הקצר, חסר השם, של אלתרמן עומד לגמרי תחת השפעתו של שלונסקי ואינו מרמז כלל לגאונותו שתתגלה בעוד שנתיים – שלוש . דווקא רשימתו "ערים בעולם", המשווה בין תל אביב לחיפה, היא מלאת חן ועשירה בהבחנות שתוקפן יפה עד היום . ככה מתאר אלתרמן הצעיר את תל אביב בת גילו : "כמה צעירה היא עדיין, כמה סוער עוד חזה לקראת כל שמחה בת חלוף, כמה אין היא פיקחת ! כל באל [ נשף, א"ב ] הוא ראשון בשבילה, היא אינה מתכוננת לקראתו, היא נופלת לתוך זרועותיו באמון בתולי וברטט אושר חדש תמיד, היא חיה מיום ליום ומערב לערב, אין לה עבר ואין לה עתיד . כל רגע מוגש לה ככוס תרעלה, או 85 איזה תיאור נהדר של תל אביב שחיה כגביע יין . שולחנה אינו ריק לעולם" . את ההווה, בלי עול העבר ובלי לחשוב יותר מדי על העתיד . לפני שאני קם ללכת אני נהנה עוד מן הפרסומת של הוצאת שטיבל, הוצאה שיש לה לא רק כתובת ותיבת דואר אלא גם טלפון ( פרסומת יחידה נדמה לי המציינת קיומו של ט...
אל הספר