אין כמו יפו בלילות

239 גדר מוצקה, שעל שערה מתנוססת כתובת מסולסלת : משפחת חוני . מצידו השני של הרחוב בית משותף בסגנון בין-לאומי . כאן, מסביר מורה הדרך שלי, גרים בעיקר מהגרי עבודה, כמה אנשים בחדר . זאת יפו, הוא מוסיף, עושר ועוני גמור משני צידי הכביש . אנחנו עוברים דרך פסאז' דנטה, שעל קירותיו עוד סימני חתונה שנערכה כאן הערב, והולכים לכיוון שבטי ישראל . נבות מסתכל בי מן הצד, מקווה שהוא מצליח להעביר אליי את אהבתו למקום . אנחנו הולכים לאורך שבטי ישראל . הרחוב חשוך למדי, ואת מספר הולכי הרגל אפשר לספור על שתי אצבעות . היחידים המלווים אותנו לאורך הרחוב הם פחי האשפה הגדולים הניצבים חשופים על המדרכה . על קיר בשבטי ישראל 47 גרפיטי מרשים, ובמרכזו הכתובת Not for Sale . הפחד הזה מפני קניית הבתים שלהם על ידי יהודים, אומר נבות, הוא לַבָּה תת-קרקעית שמורגשת כאן בכל מקום . אני שואל את עצמי אם נבות מזהה עורק תת-קרקעי נוסף הנרמז בגרפיטי הזה . מצידה השמאלי של הכתובת מצוירת דמות נשית שעיניה פקוחות לרווחה מתחת לריסים שחורים עבים, ומצידה הימני דמות נשית שעיניה ופיה מכוסים . לא אתפלא אם ערבים נוצרים העוברים ברחוב מזהים בדמויות הא...  אל הספר
עם עובד