201 חלונות שנסתמו, נמשך עוד קומה ועוד קומה, ונדמה לי כבית אחד שבלע בית אחר אבל לא עיכל אותו לגמרי . הבניין מסתיים בגג ההולם היטב את החידה האדריכלית הזאת : חלקו גג שטוח א-לה-באוהאוס, חלקו גג רעפים משופע . מהגג, שאיש כמדומה לא עלה אליו זה עידן ועידנים, תחת שמש חמימה, אני מטלפן לשולה וידריך, מורתי לענייני תל אביב . היא מכירה היטב את הבית ברחוב רמב"ם ואת ההיסטוריה שלו, ואינה מאמינה שעליתי על גגו . "תראה", היא משיבה לשאלתי, "אנשים חושבים שהאדריכלים שהביאו לכאן את הבאוהאוס פשוט הרסו את הבתים הקודמים ובנו במקומם בתים בסגנון החדש . אבל בהרבה מקרים מה שקרה הוא שהם השאירו מבנים קיימים והלבישו עליהם את הסגנון הבין-לאומי" . מתברר שהבית שעל גגו אני עומד נבנה בשנותיה הראשונות של תל אביב, והוקם כבית בודד על החולות . מכיוון שנבנה בלי כל התייחסות לכיווני הבנייה שכבר הייתה קיימת, יצר הבית עובדות בשטח, ומאוחר יותר הושמעה לא פעם התלונה שהוא "מעקם" את רחוב מוהליבר . הבית המקורי, בן שתי הקומות, היה אקלקטי למהדרין, עם כניסה מהודרת המודגשת על ידי שני פתחים מקושתים ועל ידי עמודים דקים בעלי כותרות, ועם מעין מרפ...
אל הספר