174 אמנון, שבעקבות נישואיו עבר לגור ברחובות ורק לאחרונה החליט לשוב לתל אביב, שלח לי מכתב כעוס על מה שקרה לכיכר דיזנגוף של ילדותו . במכתב הזכיר כבדרך אגב שגדל בדיזנגוף 117 , מעל כסית . תלונות על דיזנגוף אני שומע הרבה . אבל מישהו שילדותו עברה עליו מעל כסית ? אני נפגש איתו בדיזנגוף פינת פרישמן, היכן שהיה בזמנו קפה "פינתי" והיום קפה לא-"פינתי" . הוא אנציקלופדיה חיה לדיזנגוף, מהכיכר עד גורדון, כל בית קפה ושושלת הבעלים והשמות שלו, כל כתובת ודייריה המפורסמים . הוא מספר סיפורים טבעי, ואני יכול לראות לנגד עיניי במוחשיות גמורה את עץ השקמה הענקי שהיה במקום שבו היום דיזנגוף 122 – 124 . הילדים הכירו בשמות את כל אחד מענפיו העבים של העץ ( ענף הגמל, ענף הסוס וכו' ) ובילו עליו ימים שלמים . יום אחד הוא הגיע למקום וראה איך כורתים אותו בגרזינים : למראה צבעם האדום של השורשים הקרועים היה נדמה לו שהעץ שותת דם . משחקי הילדות שלו ושל חבריו היו דומים מאוד למשחקים שהיו מקובלים בקיבוץ, בהבדל אחד : אנחנו סחבנו עוגות מן המקרר הקיבוצי, ואילו לו ולחבריו היה יעד משובח יותר . "בעלי רוול היו מניחים את דברי המאפה שהוצאו ...
אל הספר