עיר של יהודים, שעטנז של שטעטל וכרך

153 אחרי שנה, יהיה עליהם לחפש חדר חדש אחרי עשרה חודשים . בסופו של דבר בוטל החוק, והם התנחלו ברחוב מרכולת 12 , בבית שכולם דיברו בו בשפתם, הלדינו . אנחנו נפגשים ברחוב כפר גלעדי פינת דרך יפו . רחוב של מסחר זעיר, חנויות בדים, נעליים, מזכרות . כאילו כדי להדגיש את הרצון לוותר לגמרי על חזון העוועים של עיר גנים אין ברחוב וברחובות הסמוכים אליו אפילו עץ אחד לרפואה . טיח הבתים ספג במשך שנים את עשן העיר ואיבד מזמן את צבעו המקורי . תיקוני בטון ארעיים משווים לאחדים מן הבתים מראה של מחלת עור כרונית . אבל הנה, מחדשים . שלט גדול מודיע שהעירייה מחדשת את רחוב מרכולת . שני בתי מגורים חדשים כבר עומדים על מכונם, ובית ילדותו של עילם, בהמשך הרחוב, פוּנה, ובניין רב-קומות ייבנה במקומו . עילם : "אני אדם לא נוסטלגי . אני מעריך את מה שהעירייה עושה כאן" . אנחנו עוברים את דרך יפו צפונה לכיוון רחוב השחר, שבו היה בית הספר העממי של עילם . מעבר לכביש, ברחוב גרוזנברג, היה בית חולים קטן בבעלותו של ד"ר פליקס דנציגר, אביו של הפסל יצחק דנציגר . בחצר בית החולים היה הסטודיו של יצחק, ושם ראו הילדים איך "נמרוד" המפורסם בוקע מתוך...  אל הספר
עם עובד