אתיקה ופואטיקה בדרום העיר

137 עייפות גמורה, תבוסת "אין מה לעשות" . הגבר רזה, מקריח, יושב כפוף קדימה, כמנסה לבטל את המרחק שבינו לבין האישה . אין ספק, אנחנו באמצע הסצנה : מרפקיו של הגבר על ברכיו, וכפות ידיו הצמודות, הלא פרופורציונליות בגודלן, שלוחות קדימה כי הוא באמצע הדיבור . האם הוא מנסה לשכנע את האישה שלא הכול אבוד ? שלא הוא אשם ? ברקע התמונה קל לזהות את בנייני משטרת תל אביב בסלמה, הנרמזים בכותרת הציור . יש ניגוד בולט בין הסצנה הפרטית של האישה והגבר, הצבועה בצבעים חמים, במשיכות מכחול גסות, לבין בנייני המשטרה, המצוירים בפרופורציות מדויקות, במשטח לבן אחיד . הקומפוזיציה של התמונה מבהירה למי נתון ליבה של הציירת : הזוג שעל הכיסאות מצוי בקדמת התמונה ושולט עליה בצבעיו העזים, ואילו בנייני המשטרה רחוקים ומובאים כרקע בלבד . בפתח הקטלוג של התערוכה מובא טקסט של יצחקי, שכותרתו "ציור נוף עם אפיזודה מכיבוש אמריקה" . בטקסט הקצר מספרת יצחקי על תחושת האושר שחשה כשחזרה משהות ארוכה בגרמניה לדרום תל אביב . כשהיא רוכבת על אופניה ברחוב אילת לעבר הים, היא מנסה להבין את האושר הזה ונזכרת בין השאר בציורו של יאן מוסטרט, המתאר אפיזודה מכי...  אל הספר