135 תפיסותיו הפואטיות שדחו כליל את שירתו של אלתרמן . כשהגיע זמני לכתוב דוקטורט, הצעתי לכתוב על האופנים השונים שבהם מרדו עמיחי, זך ואבידן באלתרמן . אלתרמן לא היה כביכול אלא שק חבטות שסייע למשוררי חבורת "לקראת" לאמן את שריריהם השיריים . שלוש שנים עבדתי על התוכנית הזאת, ובסיומן גיליתי משורר גאון . בתום שלוש השנים האלה הצעתי תוכנית מחקר חדשה שעניינה ספר השירים הראשון של אלתרמן, כוכבים בחוץ ( 1938 ) . אני ממשיך בנורדאו לעבר בן-יהודה, בין שתי שורות של עצי מַיש הפורחים כעת בפריחת שלכת צהובה-אדמדמה . מעליי שמש חורפית הנוצצת כצפחה מעבר לענני החורף . אפילו הטיול הקטן הזה, אני חושב, הוא טיול אלתרמני . כי מה למדתי ממנו כשניסיתי במשך חודשים ארוכים להבין את שיריו ? קודם כול שהגיבור של שיריו, ההלך המפורסם, הוא למעשה הלך עירוני : את כל המראות שציפה למצוא בדרכים העוברות בין שדות ויערות, הוא מוצא בעירו . השיר המפורסם "ירח", למשל . פותח בתיאור עיר קודרת ומנוכרת : "שמים בלי ציפור / זרים ומנוכרים . / בלילה הסהוּר מול חלונך עומדת / עיר טבולה בבכי 46 אבל בתוך העיר הבוכייה הזאת ההלך מגלה לפתע מחדש את הצרצרים"...
אל הספר