101 עד היום, איננה מעסיקה כלל את הנוכחים . המבוגרים נמצאים כאן כדי לשמור על הילדים, והילדים כדי לחגוג את פסטיבל האש . רק מעט משפחות דתיות נראות בכיכר, מבודדות, צמודות למעגל הפנימי של הדשא שעליו הדלקת המדורות אסורה . במירון הרחוקה והצפופה רוקדים ומתפללים . כאן בתל אביב, החג הוא חג חילוני לגמרי, חג של אש ומנגלים . בקצה רחבת הבטון שבכיכר קבוצת כדורסל של ישישים : חמישה כיסאות גלגלים בשורה, פונים מזרחה, אל עבר המדורות . שני הגברים ושלוש הנשים היושבים על הכיסאות מביטים בראשים מורכנים לעבר מהומת הילדים והאש . המטפלות הפיליפיניות הביאו איתן אוכל והניחו על ספסל סמוך, והן מכבדות את עצמן ואת הזקנים במטעמים . הישישים, לבושי סוודרים וכובעים למרות מזג האביב האביבי, מסתכלים קדימה בפנים קודרות . האם הם חושבים על האש שהדליקו בנעוריהם ? או תוהים האם גם בשנה הבאה יזכו לשבת כאן בשורה ? שהיתי כאן יותר זמן משתכננתי . רחלי ממתינה לי לארוחת ערב . אני מסתכל לאחור : עַם הילדים נראה עליז ומלא מרץ . אף אחד לא נראה כאילו כואב לו הלב . אני עוצר מונית וממהר הביתה . נהג המונית נראה בהלך רוח חברותי . "נו אז מה עושה בל...
אל הספר