91 מאוד של קרליבך-לינקולן-החשמונאים . גם החתן-כלה, העומדים כעת ליד הבריכה האקולוגית ומצייתים להוראות הצלם, מעידים על הצלחת המקום . אנחנו יושבים על הספסל מול הבריכה, ואני מנסה להבין : בריכה בגן זה חיים, זה רחם, מכאן הכול מתחיל . גוש הבטון שאיזנברג הניח במרכז הבריכה מעלה על הדעת במקרה הטוב אנדרטה לנופלים, ובמקרה הרע מעשה של אלימות והרס . רם מספר שכבר מגיל צעיר אהב להסתובב בקיבוץ מאחורי המוסכים ולשחק בגרוטאות שהיו שם . בעיניו הן היו חלק מן הטבע לא פחות מן הקוצים שצמחו מסביב . גם בגוש הבטון הזה, שצורתו עוצבה באופן מקרי לגמרי על ידי הטרקטור שניתק אותו מן המבנה, יש בעיניו משהו פרוע, ראשוני, טבעי לגמרי . "כל הרעיון היה להביא קצת טבע לעיר, לעשות כאן פינה ירוקה . רציתי שהבריכה הזאת תמשוך ציפורי מים, ושיהיה להן על מה לעמוד" . "נדמה לי", אני אומר, "שזה עבר בשלום כי משהו מרוח הזמן, משהו מהעובדה שאנחנו חיים עם מלחמות והרס סביבנו נותן לגיטימציה לפסל הזה" . "אני חושב על זה במונחים של מִחזור, לא של הרס", חוזר איזנברג על דברים שהשמיע לפני כן באוזני הסטודנטים . אני שואל אותו אם השאיר במקומו את הצריף שבש...
אל הספר