סתיו עירוני

73 כמעט בטוח שזה הולך ככה : "רק יום חלף ולא יותר מיום / והשתנו — מראה 26 ודמות וצבע . / גם שהסכינו לתמורות הטבע / חייכו ברטט אל עלה אדום" . הסתיו הרי בא והולך . יתר על כן, הסתיו הישראלי אינו מאופיין על ידי בליה וכיליון, אלא להפך : חבצלת החולות והחצב פורחים לאחר היובש הקיצי, האקלים נעשה נוח יותר והתקופה כולה מאופיינת על ידי שפע הפירות המבשילים בה ולאו דווקא על ידי שלכת וציפורים נודדות ( זיוה בן-פורת עמדה על כך בספרה היפה סתיו בשירה העברית , שבו עסקה בפער הקיים בין הסתיו הישראלי לבין ייצוגיו בשירה ) . ובכל זאת, יש בה בשלכת ( ואפילו עץ אחד, לא צריך חורשה שלמה ) יותר מאחד משישים של בין-ערביים, של עייפות סוף היום, של סיום . לא במקרה סתיו ומוות כרוכים זה בזה בשיריה של גולדברג . איזה שורות נהדרות : "ברוח הסתיו חורקת / על עץ זמורה יבשה . / לעולם לא יחזור השקט, / יד המוות נגעה 27 הטון בחורשה . / לעולם לא יחזור המזמור והאור, / יד המוות נגעה בחורשה" . הסתווי-העגום הזה הולך ומתגבר בשיריה של גולדברג ומשתלט על ספר שיריה האחרון עם הלילה הזה . מעניין שבשיריו של נתן אלתרמן הסתיו איננו אחרית הדברים אלא ...  אל הספר