10 בפגישה מקרית ברחוב דיזנגוף עם מכר נושן, שאותו לא ראיתי זמן רב, סיפר לי האיש ששמע שיש לי טור ב הארץ . עד אותו רגע לא חשבתי על עצמי כעל בעל טור בעיתון . כך או אחרת, בתוך כמה חודשים התעצב הטור הזה : מעין יומן אישי שעניינו החיכוך היומי שלי עם העיר ; ניסיון להפוך עיר זרה לגמרי לבית ; הליכות ארוכות ברחובות וגילוי העצים והגנים בעיר שנועדה להיות "עיר גנים" ; בחינת ההתאמה או אי-ההתאמה בין תל אביב שהכרתי מן הספרות לבין הרחובות שלמדתי לשוטט בהם . כשהייתי נער, בפעם הראשונה שראיתי זיקוקין דינור היה רגע שבו לא יכולתי להקיף את כל הזיקוקים שנורו לכל עבר . חשבתי אז שהתפעמות או התרגשות גדולה הן תולדה של רגע שאינך יכול לקלוט בו את שפע הרשמים שהעולם זורק לעברך . תל אביב מציגה לא פעם רגעים כאלה . העיר העברית הראשונה היא עיר של שפע . שפע של עוני מדכא ושל עושר, שפע של ים, שפע של ילדים המשחקים על החוף או נישאים על חזה הוריהם בשדרות, שפע של מופעים ותערוכות מכל סוג ומין . ידידה מאוניברסיטת פלורידה, פרופסור לצרפתית, חזרה בשנת 2010 מכנס שנערך בתל אביב ושאלה אותי למה העיר כל כך dilapidated ( רעועה, מתפוררת ) . ...
אל הספר