[ 85 ] הקובץ, אתה קובר את הדפים . אתה מספיד את המילים קצרות . אתה מטביע אותן בוויסקי . אבל חלק מזה — כמו בכל הלוויה — הוא גם חגיגה . הידיעה בעומק קרביך שכל פיסה ביצירתך הובילה אותך אל הרגע הזה . בראת מעין זיכרון שרירי . כיוונת בכתיבתך אל השיגעון שלך, אבל עכשיו מצאת את הנקודה שבה השיגעון הזה ייחשף באמת . הכר תודה . הדפים שהשלכת הובילו אותך הנה . עבודתך מילאה את תפקידה . כעת אתה נטול דפים ודחוק לפינה . טיפת אהדה מחברים תעזור, אבל רק ליום – יומיים, בזמן שאתה מעבד את הזעם הנסתר שכל כותב מכיר : אתה חייב לכתוב, פשוט מאוד . אז זהו, פתח קובץ חדש, חדד את העיפרון, ושב . שוב .
אל הספר