] 98 [ ה אב ה מייסד אף שבדרכו האופיינית לא חדל להתאונן על שאין איש זולתו שיוכל למשא המגבית, הוא לא רצה איש ממש לידו . האמריקנים היו יעד, לא שותפים, בוודאי הגבירים שבהם . היה לו בזמן הזה בארצות הברית כל מה שהיה זקוק לו : עבודה קשה, ועם זאת, שעות רבות של פנאי לכתיבה לתחזוק הרשת החברתית שלו ( רצוי מרחוק תמיד ) והזדמנות לדלק ארוטי . לצד הצהרותיו, הכנות מן הסתם, על געגועיו אל ורה ואל הילדים — הוא פרח . אפילו לעסקי הפטנטים שאמורים להכניס כסף רב לא פינה את הזמן הדרוש, כולו נתון לתשוקת חייו : המעשה המדיני הציוני . ״אני יכול עכשיו לסדר כל דבר [ . . . ] . אילו התמכרתי לעשיית ממון, יכולתי להרוויח כאן כל כמה שארצה ובכל שעה שארצה . אין זו גוזמה . יש לי כאן קשרים חשובים 1 ביותר ובוודאי שם גדול״ . עתה, ביוני 1923 , ערב החזרה הביתה ללונדון, צף המצפה לו, הטריד וייסר אותו : החלום להתיישב בארץ ; התוכניות לסדר את ביתו ( תרתי משמע ) ; פוטנציאל ההשתכרות שלו שנפגע ; הדאגה לבני משפחתו בארץ לצד יחסו המורכב אליהם ; כל אלה מול החשש שמא המפעל האמריקני שלו העולה כפורח ( ״הקשר הגורדי שבו אני מסתבך עוד ועוד״, כלשונו...
אל הספר