] 103 [ ללח וך ש קדיות פורחות יכולה באמת להציל אותנו מהכאוס של החיים ? אבל היא נתנה לרוקאנטן מקום ללכת אליו במה שאלמלא כן היה עלול להיות רומן אין-סופי, בלתי פתור, “פורח, משגשג״ לכל עבר . כפי שנראה בהמשך הדברים, כל דבר שסייע לסארטר לסיים ספר ראוי לתשואות . סארטר שילב רבות מחוויותיו בכתיבתו : עיר החוף מחוץ לעונת התיירות, התובנה בקשר למקריות . אפילו האובססיה לעץ הערמון הייתה אישית : חיבוריו מלאים עצים . באוטוביוגרפיה שלו זכר סארטר שהיה מבועת בילדותו מסיפור אימה שבו אישה צעירה, חולה ורתוקה למיטה, צורחת פתאום ומצביעה מבעד 10 בסיפור של סארטר לחלון על עץ הערמון בחוץ, ואז נופלת מתה על הכרית . עצמו, “ילדותו של מנהיג״, הגיבור לוסיאן מתמלא אימה מעץ ערמון כי הוא ניצב שם ולא מגיב כשהוא בועט בו . לאחר זמן סיפר סארטר לחברו ג׳ון גֵ׳רָסי שמדירתו בברלין נשקף עץ גדול נאה — אמנם לא עץ ערמון, אבל עץ דומה 11 די הצורך לקיים בראשו זיכרון חי מהעצים שלו בלה הַאבְר בשעת הכתיבה . העצים אמרו לסארטר דברים רבים : ישות, מסתורין, העולם הגשמי, מקריות . הם גם היו מוקד זמין ונוח לתיאור פנומנולוגי . באוטוביוגרפיה שלו הוא ...
אל הספר