] 159 [ שבו גרו אימו ואביו של שאלב . אביו היה עכשיו רשמית מפקד חיל האוויר של צפון הודו . הנוף היה כל כך שונה ממה שאי-פעם ראיתי . הרים נישאים, גברים מוסלמים חבושי כיפות גדולות, נשים לבושות בבורקה שחורה מכף רגל ועד ראש, ושלג רך מפוזר כמו אבקת סוכר על הכול . נכנסנו לבסיס צבאי . שומר צבאי . דרכון . סלעים צבועים לבן . מה זה החיים האלה, אני שואלת את עצמי בפעם המאה . שאלב, ילד טבע, אנטי-ממסדי, חובב תאוריות קונספירציה, ופתאום חיל אוויר שלם שוב חלק מחיינו ? התקרבנו לווילה של הוריו . וילה לבנה . גינה ירוקה עצומה מעוטרת באבקת שלג . רכב צבאי כחול מפואר . שני דגלים גבוהים עומדים בגינה . אחד של חיל האוויר ההודי ואחד של צבא הודו . ברקע פסגות הרים מושלגים ושמיים כחולים מעוטרים בעננים אפורים . אימא של שאלב עומדת בשער בסארי בצבע בורדו ומנופפת לעברנו . המעצב האמנותי של הסרט שלי הצטיין במיוחד היום, אני חושבת, וחיוך פרטי מדגדג לי את הלב . הרכב נכנס לחצר, החיילים מצדיעים לאימא של שאלב וממהרים להוציא את המזוודות שלנו . פושי קורנת מאושר . “סוף-סוף ! " היא אומרת ומחבקת אותי חיבוק חם . “ברוכים הבאים, ברוכים הבא...
אל הספר