ע ו ד ! , 77 שבאמצעותן הם מעוצבים או שלתוכן הם נוצקים ) של שירת אלתרמן יכולה לשמש אחת מדרכי המוצא הללו . המאמר הנדון ניסה להדגים, במרחב חקירה קטן מאוד, כמה מן האפשרויות הגלומות בגישה זו . לדברים שנאמרו יש צורך להוסיף דיבור קצר על אודות אחד העניינים החשובים, אשר להם תזדקק החקירה של אותה תשתית קוגניטיבית, אם תיעשה בדרך הנכונה . המדובר הוא לכאורה בעניין פעוט : השימוש שעושה שירת אלתרמן בשלביה השונים במיליות הקשר העבריות, ובעיקר אלו שהשימוש בהן אינו מתחייב מעצם כללי הדקדוק והתחביר של הלשון, אלא הוא מבטא בחירה סגנונית — מודעת או בלתי מודעת . דומה, כי אף אחת ממיליות אלו אינה קוראת לחוקר "דורשני" יותר מן המילית "כי" . הזיקה של אלתרמן למילית זאת היא לא פחות מאדירה . המשורר משתמש בה הרבה-הרבה למעלה מן הממוצע ( אם אפשר לסמן ממוצע כזה ללא מפעל תִכנותי בהיקף שרק מוסד אקדמי רב-אנפין מסוגל לו ) , הן בלשון הדיבור והן בלשון הספרות בכללה ובלשון השירה בפרט . לשם דוגמה, בכל שירי ביאליק, לרבות השירים לילדים, מופיעה המילית מאתיים עשרים וחמש 20 לעומת זאת היא מופיעה מאתיים שלושים וחמש פעמים פעמים ; בכוכבים בח...
אל הספר