ארץ אוכלת 151 אח שהוא איש שדה וכמו הבל הוא מתחרה באחיו . ומה עוד שזהו אח משופר, יודע ציד, מיומן בכלי נשק, מיומן בנטילת חיים . רצח הבל, שבוודאי הזרים דם רע במורשת המשפחתית, הוא תמרור אזהרה עבור יעקב לסכנה האורבת למי שמעז לאיים על בכורתו של הבכור . מצבו של יעקב מסובך אף יותר כי עשיו זוכה לתמיכת האב יצחק . גם עשיו למד כנראה ממקרה קין והבל והוא דואג להביא לאביו נתחים משלל הציד : "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו" . יצחק אוהב את עשיו מכמה וכמה טעמים . טעם ראשון הוא טעם הבשר — עשיו ממלא את פי אביו בבשר ציד טעים . שנית, רש"י מפרש שעשיו הוא בעל לשון חלקות, לשון ציד : "ציד בפיו" . עשיו יודע כיצד להטעים את דבריו, ללכוד את בן שיחו בלשונו, וכך הוא מפיל בפח את אביו . שלישית, פיו של עשיו מלא בדיבורים על ציד, על הריגוש, על הרדיפה, על החיפוש . בניגוד לשיח הרועים המשעמם של יושבי האוהלים ( "היום בנצי הכבש אכל עשב" ) , בסיפורים של עשיו יש בשר . אין כמו לשבת עם עשיו לצד המדורה, לשמוע את השומן המרחשש על השיפוד ולהקשיב איך הבן המוצלח מספר על היום בעבודה : חדוות המעקב, תכנון המארב, מהירות המרדף ויופיו של ההרג ...
אל הספר