"צוואתו האחרונה של הפיל האנו" . זו היתה יצירה שטרם נראתה כמוה : היה בה סגנון סאטירי שכולו בוז כלפי ליאו העשירי וחבורת עסקני הדת הקתולים שסביבו . היא השתמשה באירוניה לעגנית נגד השחיתות של הממסד הכנסייתי, והיתה מלאת ביקורת נגד תאוות הכוח והריקבון המוסרי של מנהיגי התקופה . סיפורו של ארטינו היה חסר תקדים בסגנון ובתוכן כאחד . התגובה הציבורית היתה מפתיעה : סיפורו של ארטינו זכה להצלחה אדירה . הציבור אהב את הביקורת כלפי הכנסייה, הזדהה עם האנטגוניזם נגד ראשיה תאבי השררה, ובעיקר התמוגג מהסגנון שבו בחר ארטינו להעביר את המסר . אלה היו ימים שבהם סאטירה לא היתה ז'אנר מוכר להמונים, והנה פתאום קם בחור צעיר ובאמצעות הומור מושחז, שלא היה מקובל ברומא, מצליח לבטא את מה שכולם מרגישים . "צוואתו האחרונה של הפיל האנו" הפכה את ארטינו לכוכב עולה, והובילה אותו מהר מאוד למעמד של כותב הסיפורים והסאטירות הבולט בעיר . כך קרה שכאשר החל המאבק על תפקיד האפיפיור הבא, מצא את עצמו הסאטיריקן השנון עובד בשירותו של הקרדינל ג'וליו ממשפחת מדיצ'י, שביקש לרשת את המשרה הרמה וחיפש קמפיינר מבריק . העובדה שארטינו כבר היה דמות בכירה ...
אל הספר