פרק שני : יחסו של הרמב"ם לתורת הגאונים | 105 המופיעה בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה : "יסמוך על מה שאמר בהל' תפילין משום שהוא 46 מתאים להלכה" . למעשה, שתי הדעות שלפנינו הן שתי הדעות המופיעות בסוגיה במסכת גיטין ו ע"ב : אמר רב יוסף : מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא ? ועוד, הא איהו דשלח ליה לרב יהודה : בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן "ויתנו הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו", וכתב ליה בלא שירטוט, וא"ר יצחק : שתים כותבין, שלש אין כותבין . במתניתא תנא : שלש כותבין, ארבע אין כותבין ! 47 וזוהי משמעות דבריו בפיהמ"ש כנראה, בצעירותו פסק הרמב"ם כשיטת ר' יצחק בעקבות בה"ג, 48 גם במהדו"ק של משנה תורה פסק הרמב"ם "אלא תיבה תחת תיבה או שתים תחת שתים" . כשיטת ר' יצחק, אולם בהמשך חזר בו ופסק ש"מותר לכתוב שלש תיבת בלא שירטוט" – בניגוד לשיטת בה"ג . בשלב זה הוא תיקן רק את המקור העיקרי, דהיינו הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, ונשמט ממנו תיקון המקור המשני, הלכות יבום וחליצה – וכך נוצרה סתירה פנימית זו . הד לשיטתו המתוקנת של הרמב"ם שומעים אנו בתשובתו הנושאת את התאריך "תמוז אתק"ב" [ = 1191 ] , תשובה שנכת...
אל הספר