407 | שנה והחגים בקהילות ' ביתא ישראל ' לוח ה נוטלים את כבש הקרבן ובודקים היטב שלא נפל בו מום . יש לבדוק ו , ובמיוחד את המקומות המועדים לפציעות , שברים את כל גופ ומומים , כגון : קרניים שבורות , זנב חתוך , רגל שבורה , פצעים , סימני נשיכה וכדומה . השחיטה וקודם , שוטפים היטב את רגלי הכבש לפני שחיטתו היו חופרים בור בקרקע ומקיפים אותו באבנים על מנת לנתב אליו את דם שוחט את הכבש ם ( הקס היה י הצהרי י ) = אחר " רְבָּיִם בֵּין הָעַ " הקרבן . . אכן , היו שהקדימו לשחוט כבר לאחר חצות היום 22 על גבי המזבח . " מתחיל מחצות בֵּין הָעַרְבָּיִם חז " ל דייקו לפרש שהמושג המקראי " 23 . היום מוסמך לשחוט את קרבן הפסח . כל אדם אחר היה רק קס נהגם זה מייצג תפיסה כוהנית מאף אם שחט כהלכה . , שחיטתו פסולה התגבשות הלכות טבילה ומקוואות מן קנוהל , ' א : וראו , א " ואות פו משנה מק אוניברסיטת תואר מוסמך , שם קבלת ה , עבודה ל ופת התלמוד המקרא ועד סוף תק תשס " ז , פרק א . , רמת גןאילן בר , בכיוון ירושלים , בנו מזבח קטן . המזבח היה עשוי ) = בית כנסת ( מצפון לכל מֶסגיד . 22 בדומה כחצובה של אבנים ובתוכו שחטו . בתפיסתם היה ז...
אל הספר