45 המקף והאליפסה || ילמד המורה מתוך ההכרה שאין הוא יוצא מרשותה של התורה אף בעמדו בגבול העולם ומדע העולם . כי כל העולם הוא רשות אחת . "לה' הארץ ומלואה" ואי אפשר כלל לאדם לצאת מרשות חי העולמים . . . אסור שיהיה קרע בין קודש וחול, כי מן הקרע סובל הקודש . יש מי שרוצה שלקודש יהיה טיפוס אחר של מורה, וטיפוס אחר של לימוד . כך מכניסים קרע לתוך הנפש . צריך להתרחק משתי מיתודות . האידיאל הוא : מורה אחד ומיתודא אחת לכל הלימודים, חשובה כאן יראת שמים של המורה, וללימודים הכלליים 90 ביחוד . בעיני הראמ"ל, אסור שיהיה קרע בין קודש לחול . כל העולם הוא רשות אחת . אין כאן ניגודים, ומי שחושב שיש ניגודים, יש לחשוש לתום אמונתו ! התורה היא תורת אלוהים והעולם עולמו של אלוהים . הניסוח של הראמ"ל קיצוני יותר מזה של הרי"ד סולובייצ'יק והראי"ה קוק גם יחד . הוא מתנגד לתפיסה של ניגוד בין העולמות ובוודאי חושש מגישה של קרע . מבחינתו, האליפסה על שני מוקדיה התורה והעולם, היא רשות אחת, רשותו של האלוהים . הרי"ד אינו סבור כך . לדעתו, כפי שראינו, צריך להדגיש את המתח ואפילו את הקרע . הראי"ה אף הוא טוען שצריך להתחיל בפירוד ובבירור ...
אל הספר