21 המקף והאליפסה || התנאים רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי נחלקו בהבנת היחס בין שני פסוקים בתנ"ך המשקפים שתי דרכי חיים נבדלות . פסוק אחד בספר יהושע, אומר : "לא 29 פסוק זה משקף את אורח ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" . החיים שפיתח רבי שמעון בבית המדרש ובמערה . פסוק אחר בספר דברים, מברך את עם ישראל, "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם . . . ונתתי 30 שואלים חכמים : כיצד ייתכן מטר ארצכם בעתו . . . ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" . לקיים את שני הכתובים הללו ? אם הוגים בתורה יומם ולילה אין פנאי לאסוף דגן, ואם "אדם חורש בשעת חרישה, זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה – תורה מה תהא עליה ? " . ההתמודדות עם הסתירה הזאת, בין הקוטב בנפש, בחברה ובתרבות המבקש להשתקע בעולם של רוח, לבין הקוטב האחר המבקש לפעול בעולם, לחרוש ולזרוע ולקצור, היא המאפיין היסודי ביותר של היהדות האליפטית, הדו-מוקדית . רבי שמעון בר יוחאי פותר את הדברים ברוח המערה : לדבריו, במצב אידיאלי, כש"ישראל עושים רצונו של מקום", אזי מתאפשר להם לקיים את "והגית בו יומם ולילה" במלואו . במקום אחר אומר רבי שמעון בר יוחאי, "לא נית...
אל הספר