פרק שלישי 200 ההמתה המקובל בבית דין [ ותולה ומניחן תלויים ימים רבים ] למרות איסור הלנת 37 המת [ להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם . גישת הרמב " ם שימשה בסיס לראשונים נוספים שהרחיבו את סמכויות רשויות השלטון הרבניים . ההרחבה הנרחבת ה ' חילוניות ' וצמצמו את סמכויות מוסדות ההנהגה והשיפוט ביותר בהיקפה מוצגת בדברי הר " ן , אשר תלה את קיומו של מוסד המלוכה בצורך ביצוע על פי חוקי התורה , שהם חוקים - להשליט חוק וסדר בעולם הראלי , דבר שאינו בר אידאליים : . . . וה ' יתברך . . . צוה שיתמנו השופטים לשפוט המשפט הצודק האמיתי . . . ואין ל - עובר ביותר מזה . ומפני שסידור המדיני לא ישלם בזה לבדו , השלים הא יכולתם תיקונו במצות המלך . . . אם לא יענשו העוברים כי אם על זה הדרך ] של חוקי הראיות של התורה [ , יפסד הסדור המדיני לגמרי , שיתרבו שופכי דמים ולא יגורו מינוי המלכות . . . מן העונש , ולכן ציוה השם יתברך , לצורך ישובו של עולם , ב 38 והמלך יכול לדון שלא בהתראה כפי מה שיראה שהוא צריך לקיבוץ המדיני . . . עוזר והרב חיים 39 דברים ברוח זו כתבו גם הראי " ה קוק תוך הסתמכות על דברי הרמב " ם , אלא 41 הרב ישראלי אף הו...
אל הספר