204 ת תלם אופק מבי סדרת את דעתו על אינספור הסוגיות שעומדות או יעמדו על סדר יומו של הפוליטיקאי בכל יום ויום בקדנציה שלו . ל"דעת הקהל", לדוגמה, אין כל עמדה בנוגע לשיטת הסניוריטי בבית המשפט העליון בישראל או ביחס לאופן ניהול יתרות מטבע החוץ שהמדינה מחזיקה . הדמגוג, כמובן, יודע זאת – אך ה"קהל" לא . "דעת הקהל" המצרפית או הסטטיסטית מתכנסת סביב מועמד מסוים ברגע נתון, ולאחר מכן היא מתפזרת . בינתיים, המועמד שצלחה דרכו וגייס מספיק מ"דעת הקהל" נמצא עתה בעמדת כוח והופך את עצמו לדוברה ונציגה של אותה "דעה" . כאן, פחות או יותר, מסתיימת ה"דמוקרטיוּת" או ה"פוליטיות" של האזרח הממוצע הפוקד את הקלפי הקרובה לביתו ( אלא אם כן הוא פעיל במפלגה ) . מכיוון שבתנאים הנוכחיים במודרנה, בגלל גודלן וחיטובן של החברות, הדמוקרטיה היחידה האפשרית היא זו המתווכת, כל אדם בעל מוטיבציות פוליטיות נדרש לבסס את מעמדו בתוך מפלגה . מפלגה, בניגוד ל"דעת הקהל" המופשטת, היא התאגדות של קבע ( פחות או יותר ) שדרכה הציבור באמת יכול לעשות דבר-מה – להשפיע – בזירה הפוליטית . המפלגה היא הסידור הנוכחי המוצלח ביותר, אך לא מפני שבה מתבצע מעין איח...
אל הספר