— 104 — נפתח ונסגר חליפות, בתנועה אין-סופית . היה מרתק לראות כיצד הוא מחפש ומנסח את עמדת ההתבוננות והקשר לכדי עמדה טיפולית . רציתי גם אני להתבונן בתמונתו, באחד הדימויים שלו, ולעקוב אחר תהליך ההתבוננות שלי ( בו ) . אולי גם ( שוב ) לחפש אפשרות לקשר ( אישי ) בינינו . זו תמונה מקצועית, מתוכננת, שהקומפוזיציה שלה מוקפדת ( הטיית הראש, תנוחת היד והאצבעות ) , והתאורה מגיעה בזווית, מחלקת את הפנים לשניים : הצד השמאלי מואר והצד הימני מוחשך . צללית ראשו של פרויד קיימת ונעלמת – כתם עגול מוחשך על הקיר ( נוכחות נוספת ? ) . הצל הוא נושא מרכזי בתמונה, והוא מעלה אסוציאציות . אחת מהן היא “צילו של האובייקט״ . אבל ומלנכוליה, פרויד ; צילו של האובייקט, בולאס על פניו התמונה מוארת, אך בהמשך מתגלים צללים . ראשו של פרויד מוסב אל הצלם, וגופו מוצג בצדודית . בתמונה ( לכאורה ) לא רואים את סימני הגיל . מלבד ראשו וכמה אצבעות יד ימין, גופו אינו חשוף בתמונה ( הוא מכוסה בקפידה, בכמה שכבות ) . בחזית – דמות מוארת, מצח גדול, רזולוציות חדות של התמונה עד פרטי שערות הזקן . מאחור – בבואה עמומה, חשוכה . הקצוות אינם ברורים . האם פ...
אל הספר