דוד יואל ואני

— 96 — גם כשפגשנו את יואל לא פגשנו אותו אלא את הדימוי הקרוי “דוד יואל“ ( לעולם לא פשוט “יואל“ ) . ייתכן שיואל עצמו הוא חלק מאותה הבניה . אין כאן טובים ורעים . החברה והתרבות משחקות תפקיד מרכזי שבו כולם הם בני התקופה, וכל אחד מתמקם באחת הקטגוריות שהתמזל ( או איתרע ) מזלו ( וגורלו ) להשתייך אליהן . שיבה לריימס, דידייה אריבון לו היינו יודעים שההשתייכות הנקודתית זמנית וחסרת חשיבות, ייתכן שהיינו חושבים אחרת, חווים אחרת, חיים אחרת ( לו היינו רוצים לדעת ) . כעבור מספר שנים, בתיכון, הבנתי שאני עצמי הומו ( בגלגולי העיתים – זו הייתה המילה, עדיין לא “גאה“, “גיי“ או “קוויר“ ) . לאימי כתבתי, לאחר התלבטויות ומתחים, על שולחן הפורמייקה הצהוב במטבח : “ I think I am like uncle Yoel ” . אמא בכתה ( מדוע בעצם ? ) . מה עבר בראשה כשקראה מילים אלו ? האם יואל התקרב אליה, אל מחשבותיה ? או אולי נדחק שוב למקום אחר, שאיננו כאן ( מסמן בהיעדרו את האחרות הדחויה, המבעיתה ) . ומה התכוונתי אני כשקישרתי את עצמי כך לדוד יואל ? עד כמה הבנתי את המילים שהשתמשתי בהן ( עד כמה אני מבין היום ) ? האם היה במילותיי רמז מטרים לתקווה,...  אל הספר