— 36 — גם כשכל כך הרבה בלתי אפשרי . אני רוצה להיכנס שוב לנהר שמעולם לא התקיים, ואולי ליצור לעצמי נהר . * * * בקריאה מאוחרת של הטקסט המקורי אני שם לב ( שוב ? ) שאני מדבר על “הילד“, ולא בגוף ראשון, כמו בשאר הטקסטים . אומנם העובדה שאלו אימי ואני מובהרת במשפט הראשון, אך אני ממשיך ומדבר על “ילד“ ועל “אמא“ . אני נזכר שסוגיה זו חלפה בדעתי במהלך הכתיבה ושהרגשתי שכך מתאים יותר . ייתכן שאני מנסה לתאר חוויה מוכללת יותר, להתקרב אל אחרים ואל עצמי שלא רק מתוך הזיכרון האישי שלי . אולי זהו ניסיון להתרחק כדי לזכות בנקודת מבט שונה מאחר שמקרוב, בזיכרון החוויה, יש התלכדות, אולי מלכודת . אני מרגיש שהתבוננות על עצמי כך, עם אמא – כה מסור, כה חשוף, לא מתגונן – מתקרבת לגבול שלי . אני צריך לשמור על עצמי, אז והיום . — 32 — קלות, אך הבעתו הרגשית אינה ברורה . אני מנחש, מדמיין, שהילד מבולבל ( גם אני מבולבל כשאני מסתכל על תמונה זאת ) . הוא אמביוולנטי . ייתכן שאינו יודע מדוע אין הוא מאושר כפי שהוא אמור להיות כשהוא ליד אימו . יש משהו מתעתע בגודל של הילד . במבט ראשוני הוא נראה קטן, אבל מבט בוחן רואה שידו ארוכה, שגופו א...
אל הספר