— 26 — אבל ומלנכוליה, פרויד לא ייפול על ילד ? כאן אין רואים צללים אלא ניגוד חד בין בהיר לכהה מאוד, ונראה ששניהם באים מבפנים . אין זו תמונה של יחסים בין הילד ה“טבעי“ לחוץ ה“תרבותי“ ( מיטיב יותר או פחות ) . אין כאן צל המוטל מבחוץ, אלא ייתכן שאין ( תאורה ) המגיע מבפנים . לא הכול חייב להיות מואר, או, אולי, ניתן לראייה . גם אין כאן ניגוד בין מה שנראה למה שאינו נראה . ייתכן שיש אזורים שונים שהנגישות אליהם שונה ; אזורים מיידיים ואזורים פחות מיידיים . בתמונה יש משחקים בין שטוח לעמוק, וייתכן שהמבט של הילד תוהה בנוגע לכך : כמה הבנה ( יש או תהיה בו ) לחוויה שלו, לאין-סוף שבתוכו, שאין בו אור או היכרות ואף לא מוכרות ? ייתכן שהמבט שלו מזמין ראייה יותר מאשר רואה . ואני שואל – מה אאפשר לעצמי לראות בו ( ובי ) . המבט שלו פותח . גם חושש . הזמנה אניגמטית אבל גם פשוטה ( במובן שהיא מציעה משהו שאינו מתוחכם, אינו מתחכם, פשוט אך קשה לחוויה, מאחר שאין בו עומקים של משמעויות או אפשרויות לפרשנות ) . כשמתמקדים במבט שלו אפשר לחשוב שהוא עיוור : העיניים פעורות לרווחה, כמו כדי לראות, ואולי הוא מתקשה בראייה, במיקוד הראי...
אל הספר