— 8 — ואכן, מנחת סדנת הכתיבה התייחסה לטקסטים ( ולמחשבות ) של המשתתפים כאל אנשים ( סובייקטים ) שאפשר להתעניין בהם ולהקשיב להם ( אך בשונה מטיפול, היא הייתה משוחררת מהצורך לטפל בהם או לעזור להם ) . היא התמקדה בטקסטים כמושאים לחשיבה ולמשחק . במפגשים הקשבנו לטקסטים, והתברר שהיה להם קול עצמאי ומפתיע . הקל עליי המיקוד בטקסטים עצמם, זאת מאחר שבתוכי חוויתי ריקנות ובלבול . הדמיון לאנליזה בלט לי בהצעה של מנחת הסדנה לקרוא את הטקסט ולחשוב אותו כפי שהוא . זו הייתה הצעה לבטא מחשבה צלולה וסקרנית, עניינית, לא רכלנית . הרגשתי שאנו לומדים לעשות פסיכואנליזה לטקסטים, אבל בלא המוטיבציה, המכבידה לעיתים, לטפל ( לתפוס מקום ? ) . העיסוק הזה בטקסטים היה מרתק והזכיר לי הקשבה טיפולית . נוסף על כך, הסטת הקשב אל הטקסטים ייתכן שעזרה לי לנוח מהפניית הקשב הבלתי פוסקת ( והמכאיבה ) אל עצמי . גיליתי שלעיתים הפניית קשב יכולה לעזור באופן מפתיע ביותר . הטקסטים היו רחוקים וגם קרובים, נמצאו באזור עצמאי ( ונפרד ) , ובה-בעת גם בלב הדברים ( בליבי ) . קריאה זאת בטקסטים הזכירה לי גם את ההקלה שבקשרים טיפוליים – האפשרות להתרכז לא בעצ...
אל הספר