בדרך להיות אני 111 ברוב המקרים, החוויה מסתיימת . מחקרי המוח מהשנים האחרונות מצאו תיאור של הסיבה לכך : במשך שנים רבות המוח נחשב כ"מפענח ומסביר" . לאחרונה נתפס המוח כ"מנבא", ועובד לפי עקרונות של בינה מלאכותית . כלומר, על סמך המידע החושי, שלעיתים קרובות הוא חלקי מאוד, המוח מנבא מה המציאות שגרמה לגירוי, תוך שימוש בכל הזיכרונות, החוויות והניסיונות הקודמים . אם המציאות תואמת את החזוי, ננקטת התגובה הדרושה, ועולה חיזוי של תוצאת התגובה, העמדתו אל מול המציאות, וננקטת התגובה הנדרשת, וכך חוזר וחוזר . אם המציאות אינה תואמת את החזוי, מתבצע תיקון בחיזוי, וננקטות פעולות בהתאם, וחוזר חלילה . בצורה זו הרושם אינו מתעכל, יש רק תגובה מיידית ומוכרת שמונעת את חוויית "הכאן ועכשיו" . לכן, דווקא הפתעות וסכנות מערערות את התהליך, ומאפשרות לחוויה להיחוות ולהתעכל . החיזוי הנעשה במהירות, ולעיתים על סמך מידע חלקי, מטרתו שתמיד אהיה דרוך ומוכן כאילו שאנחנו בג'ונגל, דרוכים לסכנות האורבות . עיקר תורתו של גורדייף היא, למעשה, איך לאפשר למזון הרשמים להמשיך "להתעכל" ולהתפתח . זה יקרה באופן רצוני רק בעזרת מאמץ מודע או זיכרון ...
אל הספר