פרק רביעי 92 רַק בְּכִי בַּמִּסְתָּרִים עֲלֵי עָנְיֵךְ . 1 הציונות של רחל, כמו זו של בובר, אינה ציונות של "תותחים, דגלים, אותות הצטיינות" צבאיים 2 זוהי ציונות של מעשי יום-יום, ושאר סמלי כוח . של הגשמה אישית, של נטיעת עץ, סלילת שביל, מעשה התאגדות, בניין חברה . בובר הבחין בין ציונות ל"ציונות" במירכאות . האחרונה היא "אנוכיות קולקטיבית" ואילו הראשונה כפופה ל"קנה מידה שלמעלה ממנה" של "צדק ואמת . . . כלפי פנים וכלפי חוץ" . הוא מדגיש : "אמרתי 'כלפי פנים', שהרי התפרעות כלפי חוץ גוררת התפרעות כלפי פנים" . כוחנות ואלימות מצד המדינה כלפי אויבים מחוץ וכלפי עם נכבש חודרים אל המדינה פנימה בדמות כוחנות ואלימות כלפי אזרחיה . הציונות של רחל ובובר היא אהבת הארץ : "רצוננו לשוב אל האדמה, כדי לקנות את היסודות הטבעיים לחיי-עם המגשימים את הרוח . רצוננו לשוב לא לאיזו אדמה שהיא, אלא לזו שממנה צמחנו" . אהבת הארץ אין פירושה בעלות בלעדית על הארץ : "אדמה 1 שירת רחל, עמ' נ"ח ( 1926 ) . 2 מצוטט אצל עקיבא ארנסט סימון, "קוו התיחום" : לאומיות, ציונות והסכסוך היהודי-ערבי במשנת מרטין בובר ובפעילותו ( גבעת חביבה : המרכז ל...
אל הספר