113 המלך והַשֵּׁד – סיפורי אהבה הודיים לא עלה בידם לעלות על עקבות הגנבים וללוכדם . אשר על כן יצא המלך עצמו באחד הלילות לבדוק ולהשגיח, ובעודו משוטט חמוש, נגלה לעיניו באחד מחלקי העיר אדם בודד פוסע סמוך לחומת העיר . תנועותיו של אותו הלך היו חשאיות . הוא פסע במיומנות בלי להשמיע כל רחש ומדי פעם נעצר והביט אל מאחורי גבו כדי לוודא שאיש אינו מבחין במעשיו . 'אין ספק שזהו הגנב, הפועל לבדו ושודד את אנשי עירי . ' אמר המלך לעצמו . הוא התקדם על כן לעברו . "מי אתה ? " שאל הגנב, בראותו את המלך . "אני גנב . " השיב לו המלך . "מצוין ! אנו עוסקים שנינו באותו משלח יד . " אמר הגנב, "בוא אם כך לביתי, ואני אארח אותך . " בשומעו זאת קיבל המלך את הצעתו והלך עמו אל מקום משכנו, שהיה במערה תת - קרקעית בלב היער . המערה היתה מרוהטת בפאר רב, 123 מוארת באבוקות ונראתה כמו פָּטַלָה, ממלכתו של המלך בַּאלִי . כשנכנס המלך והתיישב, ניגש הגנב לאחד החדרים הפנימיים של בית המערה שלו . באותו רגע באה שפחה ואמרה למלך : "אדוני הנכבד, איך סיכנת את עצמך ונכנסת בשערי מוות ? המארח שלך הוא גנב ידוע לשמצה . אין ספק, שכאשר ישוב לכאן הוא יפ...
אל הספר