היום אנו מייצאים כשליש מהייצור החקלאי . ברור, שתוספת הייצור בחקלאות בעתיד תהיה קשורה ברובה המכריע בהגדלת הייצוא . את הביקוש הנוסף למזון בארץ בשל גידול האוכלוסיה אפשר יהיה לספק על ידי הגידול הטבעי של הענפים הקיימים : עליית היבולים והתגובות והגדלת יעילות העבודה . יש בארץ גם אמצעי ייצור רבים שאינם מנוצלים, בגלל מגבלות השוק לתוצרת : כר הלולים, הרפתות ועוד . ובכן, כל תוספת גידול כרוכה אך ורק בהגרלת הייצוא . השאלה היא, אם אנו מסוגלים להרחיב את הייצוא במידה רבה ? לשם כך עלינו לרכז את הרחבת הייצוא באותם ענפים שיש לנו בהם עדיפות לעומת ארצות אחרות . אנו צריכים לנצל הרבה יותר את התנאים האקלימיים שלנו ולייצר תוצרת עונתית בחורף ובאביב, תוצרת ברמת איכות גבוהה, שאפשר לקבל תמורתה מחירים גבוהים . חלקו של הקיבוץ בייצור החקלאי הקיים אינו גדול . אנחנו לא מייצרים כמעט ירקות, פרחים וגידולים אינטנסיביים אחרים . אנו מייצרים הרבה תוצרת לשימוש מקומי : חלב, ביצים, בשר . אנו מייצרים גם כותנה לייצוא, ואולם נוכחנו לדעת שבזה עלינו להתחרות עם ארצות גדולות רבות ולא קל לעמוד בתחרות זו . פירוש הדבר, שאנו חייבים לבדוק מח...
אל הספר