המחנות לקליטת 000 . 30 איש . ולפני בוא ה"פאבים" בסוף ,1947 הרחיבו אותם לקליטת 34,000 איש . תגובת היישוב לגירוש המעפילים לקפריסין היתה חלשה בהרבה מן התגובה לה ציפו הבריטים . עיקר נטל ההתנגדות לגירוש נפל, מלכתחילה, על שכמם של המעפילים עצמם . אבל, בשיחות שהתקיימו בין בציגי הממשלה הבריטית לביו 1ציגי הסוכנות היהודית, באוקטובר 1946 בלונדון, ) שיחות בהן השתתפו אישים מתונים כחיים וייצמן ואליעזר קפלו ( , הוברר לבריטים, כי אם לא יעשו מחווה כלשהי בעניין הגירוש לקפריסין, לא יהיה להם עם מי לדבר, מטעם היישוב, בוועידה שעמדו לזמן בלונדון בתחילת שנת ,1947 כדי לדון על פתרון שאלת ארץ ישראל . בינתיים הלכו המחנות והתמלאו באלפי מעפילים צעירים שהסתובבו באפס מעשה ובלי דעת מה יעלה בגורלם . השלטונות במקום החלו לחשוש, שאם לא יתחילו בהעלאתם ארצה בהקדם, הם עלולים ליהפר לבעיה בטחונית בתור האי . מושל המושבה דרש בכל תוקף להעניק להם עדיפות ראשונה בעלייה לארץ . כתוצאה מלחציו ולחץ אנשי הסוכנות היהודית, החליטה הממשלה הבריטית לכלול את גולי קפריסין במסגרת העלייה הליגאלית החל מדצמבר 1946 ולהקציב להם את מחצית המכסה החודשית, ...
אל הספר