אליעזר לייסרובסקי: עם ישראל אינו יכול לחיות בבית קברות

האחריות כדי להציל את הילדים, כדי לשחרר את היהודים מהאכזבה והדיכאון . ב­ 10 למארס, כמעט חודש וחצי אחרי שיחדור רובנו, התקיימה פגישה ראשונה בביתו של רופא יהודי, שאיני רוצה להזכיר את שמו, משום שנדמה לי שהוא עדיין חי בברית­המועצות . נאספנו בביתו תשעה פרטיזנים והצעתי אז לעשות פעולה כדי להציל את מה שעוד נותר . לא ידענו על הבריגדה, לא ידענו על המתרחש בעולם היהודי . חשבנו שהכל מת . במאי 1944 התפרסמה הכתובת "קלילינה ,30 רובנו" בכל רחבי אוקראינה, מהבלטיק עד הבלקו ועד למוסקווה הגיעה . כל יהודי שהגיע לשם קיבל עזרה ראשונה, בעיקר הילדים שטיפלנו בהם . באותו חודש עלינו לקבר האחים במסוסנקמ,שבו נרצחו 19,000 יהודים על­ידי הגרמנים . התאספו שם יהודים, לא כולם אדוקים, והרבה קצינים יהודיים מן הצבא האדום . באזכרה שנערכה במקום דיברו שלושה אנשים . אחד, הרב מרובנו שאמר "קדיש" ו"אל מלא רחמים" . השגי ­ המשורר מנחם ריגר ז"ל, ואנוכי שאמרתי דברים ברורים : "על בית­קברות עם ישראל לא יכול לחיות", והיה ברור לכולם למר . הכוונה . ידענו שאם לא נעשה ­ נאחר את המועד אחרי ששוחרר החלק השני של רוסיה הלבנה וליטא, הגיעה גם לשם הבשו...  אל הספר