גרים בו, וכמה לא טוב ברחוב שזורקים בו את הבננות, ובצרכניה ובנקיון וכוי, וכוי . ומה"כמה לא טוב", ניסינו לחשוב איר יכול להיות טוב יותר, והגענו למסקנה, שאם אנחנו רוצים לקחת את העניו הזה ברצינות, אנחנו חייבים כמו שאומרים, "לתפוס את השור בקרניים" . ואגב, הגענו למסקנה זו במעט מאד הדרכה חיצונית וזה נושא, שלדעתי, צריך לחזקו . הקבוצה שקיטרה בערבי שבת היתה גדולה למדי . התגבשנו בעיקר באזור חיפה, חלק מהחבורה הראשונה גם למדנו יחד . הרעיון הראשון היה להיכנס לבית משותף יחד . וככל שעבר הזמן ) הדברים לא התגלגלו כלכך מהר ( והתבשלנו תור תקופת הלימודים, היה לנו גם זמן להתעסק בכל מיני פרטים והיו ויכוחים ארוכים לתור הלילה על מה יהיה צבע חדר המדרגות וכיוצאבאלה דברים . אבל במשך הזמן שיפרנו את המודל ואמרנו, שעלינו להיכנס ליישוב כלשהו שבסטטומ של נטישה ולנסות לרכוש שם כמה בתים ולחיות את חיינו כמו שאנחנו חושבים . זה היה המודל הבא . למזלנו היה בתור החבורה הזו בחור, שהיה איש הנח"ל, והוא הציע : חברים, אני מכיר יהודי בשם רענן וייץ; בואו, נלר אליו הביתה ונספר לו על הרעיון שלנו . וכר, בלי חכמות, נפלנו על רענן, והוא...
אל הספר