לאכול, לגדול, לאהוב 225 השאלה שעוברת כחוט השני לאורך הפרק תתמקד באיך אומרים ההורים לילדיהם "מספיק", איך אומרים להם "עוד לא" ואיך אומרים להם "את זה לא", בלי לדכא את חירות תיאבונם, בלי לגרום להם לחוש חסרי אונים, חסרי דעת וחסרי חשיבות . או במילים אחרות, איך מציבים לילדים גבולות ועדיין נותנים להם תחושת עצמאות וחופש בחירה . דמיינו לרגע חבורת ילדות משחקת בכדור במגרש שאין בו גבולות גזרה, חוקים או כללים . מן הסתם תגלו במהרה, שיתחילו מריבות וחיכוכים בין הילדות, וסביר להניח שהמשחק לא יוכל להמשיך בלי שיהיו בו כללים ברורים, המקובלים על כולן . רק כאשר אחת הילדות או מבוגרת אחראית כלשהי תשליט סדר או תקבע חוקים, יצליח המשחק להתנהל והילדות יצליחו ליהנות . כדי שילדים וילדות יוכלו להלך בבטחה בעולם, הם זקוקים לגבולות סבירים ולחוקים הגיוניים . וכאן נכנסים לתמונה ההורים, שאמורים גם לכונן את הגבולות וגם לשמש מודל ודוגמה . הם המעצבים העיקריים של התנהגות ילדיהם, גישתם לחיים, אמונותיהם וערכיהם . הם קובעים את המסגרת — "לא לנקות ידיים בחולצה" . הם עצמם המסגרת, היינו הם לא מנקים את הידיים על החולצה והם אלה שמע...
אל הספר