איילת קלטר 172 במהלך ההיריון שקלו אותי מדי חודש, ומשנולד בני התחילו לשקול גם אותו כל חודש בטיפת חלב . שם ניתחו את הנתונים, בדקו אותם לפי עקומה מדעית מסתורית ופסקו אם התפתחותו תקינה . בדיוק כפי שעשו לי במהלך ההיריון . לא רק שבדקו כמה עליתי, ושבדקו אחרי הלידה כמה הוא עלה, אלא גם בדקו איך אני מאכילה אותו . לפעמים אמרו לי, "את מאכילה יותר מדי", לפעמים אמרו לי, "אולי אין לך מספיק חלב ? ", וכך למדתי לבטוח במספרים המסתוריים . למדתי שהאינסטינקטים שלי כאמא, שהרעב והשובע של הילד ושהתקשורת הגופנית והרגשית בינינו אינם מבוססים על נתונים סטטיסטיים, ולכן הם פחות מהימנים . הילד שלי ינק את חרדת המשקל ממני . הוא למד ממני שהמשקל הוא מהות, אמת המידה שלפיה מודדים ובוחנים את המציאות . מהגן הוא כבר חזר ואמר שהוא לא ממש אוהב את הסייעת כי היא שמנה . וכשעלה לכיתה א' הגיע לבית הספר מלא ציפיות, חששות ורגשות עם ילקוט חדש ומחברות חדשות . שם לא רק למד לקרוא ולכתוב ואיך לחזק קשרים חברתיים, ולהתמודד עם מגבלות ועם תסכולים, אלא גם למד איך לשקול את עצמו ואיך לשקול אחרים . קוראים לזה "יום השקילה" . מין טקס שכזה, שבו ה...
אל הספר