איילת קלטר 158 "בשביל מה את צריכה עוד פרוסה", "עכשיו ברור לי למה אין לך חבר", "את יכולה להירגע עם המרק" . גם אחרי הארוחות המשיכו הוריה לעקוב ולהעיר : "השוקולד במגירה הוא לא בשבילך", "המקרר היום סגור", "זה הזמן לצאת לריצה" . מגיל תשע הקפידו הוריה של דנה על שלושה אימוני ריצה בשבוע, כדי שתשרוף את הקלוריות שאכלה . בגיל שתים-עשרה היא כבר רצה עשרים שעות בשבוע . כשאמרה שהיא עייפה ושהיא לא רוצה ללכת לאימון, התגובה הייתה חריפה . הוסבר לה שאם אינה מבינה שרוצים בטובתה היא טיפשה, ואם היא מבינה שרוצים בטובתה היא כפוית טובה . הוריה תהו מדוע אינה יכולה להשקיע קצת מאמץ, כשהם מתאמצים להכין ולבשל לה מאכלים דיאטטיים ומשלמים בעבור האימונים . על אף הריצות, הארוחות הדיאטטיות והפיקוח הצמוד, ואף שמשקלה וגזרתה היו תקינים ונורמליים, הוריה לא היו שבעי רצון . לדעתם היא תמיד יכלה לרוץ יותר ולאכול פחות . כשהתגייסה לצבא, היא הפסיקה להתאמן, החלה לאכול בחדר האוכל הצבאי והשמינה מאוד . בבית שלה, שמזון דיאטטי, רזון ומשקל היו קדושים, ההשמנה הייתה לא פחות מקטסטרופה . הוריה כמעט יצאו מדעתם . "היית כל כך יפה", אמרה לה אמ...
אל הספר