לאכול, לגדול, לאהוב 137 עושה לאט, ובעיקר אוכלת לאט, לאט והרבה . הוא נגעל לשבת לידה בשולחן . שמים לה ירקות בתנור, קציצות קינואה, והיא אוכלת לחם ועוד לחם . בכל פעם שהיד שלה נשלחת ללחם הוא רוצה להפליק לה על היד . הוא לא מבין איך יצאה לו בת שכזו . שיא השיאים עבורו היה בחופשת החנוכה האחרונה . היא נסעה לבלות אצל סבא וסבתא בקיבוץ בדרום הארץ, וכשהוא בא לקחת אותה הוא מצא אותה מול הטלוויזיה בפיג'מה אוכלת סופגניות . הוא התאפק ולא אמר מילה עד שהם נכנסו לאוטו ואז צרח עליה, שחברות שלה מטיילות ומתעמלות והיא מבזבזת את הילדות שלה על סופגניות . כשהם הגיעו הביתה, האב דיווח לאם באיזה מצב הוא מצא את הבת, והאם הודיעה לה שחסל סדר החופשות אצל סבתא . כשרוני הבת של שירה יצאה מהגן, מחזיקה ביד פרוסה מרוחה בריבה, הידיים של האם נשארו צמודות לגופה . היא לא רצתה לחבק אותה, היא לא רצתה לברך אותה כמו שאר ההורים . היא רצתה לשאול אותה למה היא לא יכולה להיות כמו שאר הילדים . בלי בטן שמציצה מתחת לחולצה . בלי כתמים אדומים של אוכל על החולצה . איך היא יכולה לחבק בת כזו דביקה, כזו מלוכלכת וכזו שמנה . היא אמרה לרוני, "בואי ...
אל הספר