א ל י ס ב יא ל ס ק י 90 נהדר — אבל כשרשמו אותי בגיל שמונה לקונסרבטוריון, נעשה העיסוק במוזיקה שנוא עליי כל כך עד שההורים שלי נאלצו לקטוע את השיעורים באִבּם ואפילו למכור את הפסנתר . המראה שלו לבדו דכדך אותי, כי נזכרתי מיד בהבעה הזעופה שעלתה על הפנים של המורה לפסנתר שלי כשניגנתי . אבל כל זה התרחש כשהייתי ילדה . בגיל חמש עשרה רציתי לפצות את עצמי על הזמן האבוד והתאמנתי במשך שעות . ניגנתי סולמות ועשיתי, בהמלצת חבריי המוזיקאים, תרגילים לפיתוח הטכניקה ולחיזוק האצבעות ( בייחוד הקמיצה, האצבע החלשה ביותר ) . מקץ תקופה של אימונים אינטנסיביים נפצעתי בידי — תופעה מוכרת בקרב נגנים מקצועיים, שמבלים זמן רב מדי ליד הפסנתר . היד שלי התנפחה, והכאב היה בלתי נסבל . נאלצתי ללכת לרופא, לחבוש את היד, לקחת תרופות . ואם לא די בכך, גם ספגתי הלצות מצד חבריי, שמצבי נראה להם משעשע מאוד . כך, חובבנית ככל שהייתה, נחסמה בפניי קריירת הנגינה שלי לעד . לקחתי את זה קשה כמובן, אבל כמו קודם, לא הוצאתי את האף מהקונסרבטוריון, ואת כל כספי בזבזתי על קניית תקליטים של מוזיקה קלאסית . בזמן ששרצתי ימים שלמים בקפטריות של מוסדות מוזיק...
אל הספר