רזי התנך | 47 הינה, כעת משה דואג לעם, לעדה . הוא מתאר אותם כצאן בלי רועה, מודע היטב לחולשת עמו ומקבל את העובדה כי העם אינו מושלם באמונתו . הוא מבקש מאלוהים למַנות להם מנהיג שינחה אותם . ושוב מתגלה משה באהבתו ובמסירותו לעמו כבימי הנדודים במדבר . משה מנסה בכל זאת לזכות בהקלה בעונש . כך סיפר בנאומו לפני פרידתו מן העם : וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר : אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָלְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָאֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָוְכִגְבוּרֹתֶךָ : אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן : וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי ( דברים ג, כג - כה ) . כזכור, במדבר צין גזר ה' על משה ואהרן : " לֹא תָבִיאוּאֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם " . המנהיגות ניטלה מהם . אין הם יכולים להביא את העם לארץ . אך כאן משה מבקש לפחות לעבור את הירדן כאחד האדם ולא כמנהיג, אלא שכלה ונחרצה מעִם ה' לשלול זאת ממנו ל...
אל הספר